התקנת Proxmox VE על שרת ייעודי: מדריך מלא

איך מתקינים Proxmox VE על שרת ייעודי, ומה צריך להחליט לפני שמתחילים?

התקנת Proxmox על שרת ייעודי היא תהליך קצר יחסית: אשף התקנה, הפעלה מחדש וכניסה לממשק. רוב העבודה בפרויקט הולכת על ההחלטות שמסביב: איזה אחסון לבחור, איך לחבר את הרשת, מאיזה מאגר לקבל עדכונים ואיפה לשמור גיבויים. החלטה שגויה באחת מהן מתגלה בדרך כלל רק אחרי שכבר רצות על השרת מכונות.

המדריך עובר על התקנת Proxmox VE מההתחלה ועד המכונה הווירטואלית הראשונה והגיבוי הראשון, עם הפקודות הרלוונטיות. הוא נבדק מול התיעוד הרשמי של Proxmox VE 9, שמבוססת על Debian 13 (Trixie). הגרסה העדכנית בזמן הכתיבה היא 9.2. אם אתם עוד לא בטוחים ש-Proxmox היא הפלטפורמה הנכונה, קראו קודם הסבר על וירטואליזציה עם Proxmox.

לפני התקנת Proxmox: דרישות חומרה

לפי התיעוד, המינימום הוא מעבד 64 ביט עם תמיכה בווירטואליזציה (Intel VT או AMD-V), 1GB זיכרון, דיסק אחד וכרטיס רשת אחד. המינימום הזה מיועד להתנסות בלבד. לסביבת ייצור התיעוד ממליץ על:

• מעבד Intel 64 או AMD64 עם Intel VT או AMD-V.
• לפחות 2GB זיכרון למערכת ולשירותי Proxmox, ועוד הזיכרון של כל המכונות. עם ZFS או Ceph צריך עוד, בערך 1GB לכל טרה-בייט של אחסון בשימוש.
• דיסקים מסוג SSD, עדיף עם הגנה מפני אובדן חשמל. התיעוד לא ממליץ על כונני SSD ביתיים.
• כרטיסי רשת כפולים במהירות של כמה ג'יגה-ביט.

בשרת שכבר רצה עליו מערכת לינוקס כלשהי, אפשר לבדוק אם המעבד חושף תמיכה בווירטואליזציה:

grep -E -c '(vmx|svm)' /proc/cpuinfo

תוצאה 0 אומרת שהתמיכה כבויה ב-BIOS או לא קיימת. בשרתים רבים צריך להפעיל אותה ידנית בהגדרות ה-BIOS או ה-UEFI לפני ההתקנה. אם אתם מתכננים להעביר כרטיס PCIe ישירות למכונה, צריך גם תמיכה ב-IOMMU (Intel VT-d או AMD-Vi).

הכנת מדיית ההתקנה

מורידים את קובץ ה-ISO מאתר Proxmox. בשרת ייעודי בחוות שרתים בדרך כלל אין גישה פיזית, ולכן מחברים את ה-ISO כמדיה וירטואלית דרך ממשק הניהול המרוחק של השרת. כשיש גישה פיזית, צורבים את הקובץ ל-USB. בלינוקס מזהים את הכונן עם lsblk וכותבים עם dd:

lsblk
dd bs=1M conv=fdatasync if=./proxmox-ve_*.iso of=/dev/XYZ

החליפו את XYZ בשם הכונן, ובדקו פעמיים: dd כותב על כל דיסק שתציינו, גם על הדיסק הלא נכון. ב-Windows התיעוד ממליץ על Etcher, או על Rufus במצב DD.

תהליך ההתקנה, שלב אחר שלב

בתפריט העלייה בוחרים Install Proxmox VE (Graphical). אם הממשק הגרפי לא עולה בגלל בעיית דרייבר, יש גרסת Terminal UI, וגם גרסה לקונסולה טורית בשרתים בלי מסך.

1. מאשרים את הסכם הרישיון ובוחרים את דיסק היעד. כל המידע על הדיסקים שנבחרו נמחק.
2. בוחרים מערכת קבצים בכפתור Options. ברירת המחדל היא ext4 עם LVM.
3. מגדירים מדינה, אזור זמן ופריסת מקלדת.
4. קובעים סיסמה למשתמש root, לפחות 8 תווים, וכתובת דוא"ל להתראות מערכת.
5. מגדירים רשת: כרטיס ניהול, שם שרת, כתובת IP, שער ושרת DNS. בהתקנה אפשר להגדיר IPv4 או IPv6, לא את שניהם. את הכתובת השנייה מוסיפים אחרי ההתקנה.
6. עוברים על הסיכום, מתקינים, מוציאים את המדיה ומפעילים מחדש.

בחירת אחסון: ZFS או LVM-thin

זו ההחלטה הכי קשה לשנות אחר כך, כי היא נקבעת בזמן ההתקנה.

קריטריון	LVM-thin (ברירת המחדל)	ZFS
בקר RAID חומרתי	מתאים, עדיף עם זיכרון מטמון מוגן בסוללה	לא נתמך, צריך גישה ישירה לדיסקים
צריכת זיכרון	נמוכה	גבוהה, לפחות 8GB לפי התיעוד
Snapshots	כן	כן, וגם שכפול (Clone)
RAID תוכנתי בהתקנה	לא	RAID0, RAID1, RAID10, RAIDZ-1/2/3
דחיסה ושכפול בין שרתים	לא	כן
שם האחסון אחרי ההתקנה	local-lvm	local-zfs

בהתקנה עם ext4 נוצרת קבוצת LVM בשם pve, עם אחסון local לקובצי ISO, תבניות וגיבויים, ואחסון local-lvm לדיסקים של המכונות. בהתקנה עם ZFS, במקום local-lvm מקבלים local-zfs.

על ZFS התיעוד חד: אין להתקין אותו מעל בקר RAID חומרתי, כי זה עלול לגרום לאובדן מידע. אם בשרת יש בקר כזה, מעבירים אותו למצב HBA או IT, או בוחרים LVM-thin. בהתקנות חדשות Proxmox מגבילה את זיכרון המטמון של ZFS (ARC) ל-10% מהזיכרון, עד 16GiB. התיעוד ממליץ גם על זיכרון ECC כשמשתמשים ב-ZFS.

אחרי ההתקנה אפשר לראות את מצב האחסון:

pvesm status
zpool status

כניסה ראשונה לממשק הניהול בפורט 8006

אחרי ההפעלה מחדש, פותחים בדפדפן את כתובת ה-IP של השרת בפורט 8006, בחיבור מוצפן. הדפדפן יציג אזהרת אבטחה, כי השרת משתמש בתעודה שהוא חתם בעצמו. מתחברים עם המשתמש root, בוחרים בשיטת ההזדהות Linux PAM ומזינים את הסיסמה שהוגדרה בהתקנה.

כדאי להגביל את הגישה לפורט 8006 לכתובות של הצוות בלבד, דרך חומת האש או VPN. ממשק ניהול של שרת וירטואליזציה פתוח לכל האינטרנט הוא יעד קל לניחוש סיסמאות.

רשת: הגשר vmbr0

תוכנת ההתקנה יוצרת גשר אחד בשם vmbr0 ומחברת אותו לכרטיס הרשת הראשון. המכונות מתחברות לגשר הזה כמו למתג. כך נראה הקובץ /etc/network/interfaces בתצורה הבסיסית:

auto lo
iface lo inet loopback

iface eno1 inet manual

auto vmbr0
iface vmbr0 inet static
        address 192.168.10.2/24
        gateway 192.168.10.1
        bridge-ports eno1
        bridge-stp off
        bridge-fd 0

את שינויי הרשת עדיף לבצע מהממשק (Node, System, Network) וללחוץ על Apply Configuration. אם ערכתם את הקובץ ידנית, מחילים עם:

ifreload -a

בחוות שרתים יש מצב נפוץ שכדאי להכיר. לפי התיעוד של Proxmox, ספקי אירוח רבים מנתקים את הרשת כשהם מזהים כמה כתובות MAC על אותו כרטיס. במקרה כזה מכונות שמחוברות ישירות לגשר יקבלו כתובות MAC משלהן, והחיבור ייחסם. הפתרונות הם תצורה מנותבת (Routed), או NAT עם כתובות פרטיות למכונות. בררו את זה עם הספק לפני שמחברים את המכונה הראשונה.

מאגרי עדכונים: Enterprise או No-Subscription

אחרי ההתקנה מאגר ה-Enterprise מופעל כברירת מחדל, אבל הוא דורש מפתח מנוי. בלי מנוי, apt update יחזיר שגיאה עליו. יש שתי אפשרויות:

• לרכוש מנוי ולהזין את המפתח. המנוי נמכר לפי מעבד פיזי ונותן גישה למאגר Enterprise, שבו החבילות עוברות יותר בדיקות. זה המאגר שהתיעוד ממליץ עליו לייצור.
• לכבות את מאגר ה-Enterprise ולהוסיף את מאגר No-Subscription. לפי התיעוד, המאגר הזה מיועד לבדיקות ולסביבות שאינן ייצור.

ב-Proxmox VE 9 המאגרים מוגדרים בקובצי .sources. כדי לכבות את מאגר ה-Enterprise מוסיפים את השורה הבאה לרשומה בקובץ /etc/apt/sources.list.d/pve-enterprise.sources:

Enabled: no

את רשומת No-Subscription המדויקת מעתיקים מעמוד Package Repositories בתיעוד הרשמי, לקובץ /etc/apt/sources.list.d/proxmox.sources. את מצב כל המאגרים רואים בממשק, תחת Node, Updates, Repositories.

עדכוני מערכת

מעדכנים עם שתי הפקודות האלה:

apt update
apt full-upgrade

התיעוד מזהיר במפורש מפני apt upgrade בלבד. הפקודה הזו לא מסירה חבילות כשצריך לפתור תלויות, ועלולה להשאיר את המערכת מעודכנת חלקית. אפשר לעדכן גם מהממשק, תחת Node ואז Updates. אחרי עדכון קרנל צריך הפעלה מחדש, ולכן מתכננים חלון תחזוקה.

יצירת המכונה הווירטואלית הראשונה

קודם מעלים קובץ ISO של מערכת ההפעלה לאחסון local, בלשונית ISO Images. אחר כך לוחצים על Create VM ועוברים על האשף. ההגדרות שהתיעוד ממליץ עליהן:

• בקר דיסק VirtIO SCSI single עם IO Thread. זו ברירת המחדל למכונות לינוקס חדשות.
• כרטיס רשת VirtIO, מחובר ל-vmbr0.
• סימון QEMU Agent, ואחר כך התקנת qemu-guest-agent בתוך המכונה.
• סוג מעבד: ברירת המחדל x86-64-v2-AES. סוג host נותן ביצועים מקסימליים, אבל מתאים רק כשלא צריך העברה חיה בין שרתים שונים.

במכונת Windows צריך לחבר כונן CD נוסף עם ה-ISO של דרייברי VirtIO, אחרת ההתקנה לא תזהה את הדיסק.

אותה מכונה אפשר ליצור גם משורת הפקודה:

qm create 101 --name web01 --memory 4096 --cores 2 --ostype l26 \
  --scsihw virtio-scsi-single --scsi0 local-lvm:32,iothread=1 \
  --net0 virtio,bridge=vmbr0 --cdrom local:iso/debian-13.iso
qm start 101

בהתקנת ZFS מחליפים את local-lvm ב-local-zfs, ואת שם קובץ ה-ISO בשם הקובץ שהעליתם.

גיבויים

גיבוי לאותו דיסק שעליו רצות המכונות לא מגן מפני תקלת דיסק. התיעוד של Proxmox ממליץ על Proxmox Backup Server על שרת נפרד, ושרת NFS הוא חלופה. מגדירים אחסון גיבוי, ואז יוצרים משימה תחת Datacenter ואז Backup: אילו מכונות, מתי, לאיזה אחסון וכמה גיבויים לשמור.

יש שלושה מצבי גיבוי למכונות. snapshot הוא המומלץ, עם השבתה מינימלית. stop נותן את העקביות הכי גבוהה, במחיר השבתה קצרה. suspend קיים לתאימות ולא מומלץ. גיבוי ידני משורת הפקודה, עם מדיניות שמירה:

vzdump 101 --mode snapshot --storage backup-nfs \
  --prune-backups keep-last=3,keep-daily=7,keep-weekly=4

backup-nfs הוא שם לדוגמה, החליפו אותו בשם אחסון הגיבוי שהגדרתם. שחזור עושים מהממשק או עם qmrestore. בדקו שחזור אחד לפחות בהתחלה, לפני שאתם סומכים על הגיבויים.

מתי עדיף לשכור סביבת Proxmox מוכנה

התקנה היא החלק הקל. אחריה מגיעים עדכונים, ניטור דיסקים, בדיקת גיבויים, טיפול בתקלות חומרה והקשחת הגישה. ניהול עצמי מתאים כשיש בצוות מי שמכיר לינוקס ורשתות וזמין גם מחוץ לשעות העבודה.

כשאין, יש שתי דרכים לא להחזיק את כל זה לבד. בשרת ייעודי מנוהל של אמפייר אייאל השרת הפיזי כולו שלכם, והצוות שלנו אחראי על ניטור, עדכוני מערכת, הקשחה וגיבויים, עם SLA של 99.9% זמינות חודשית. לעסקים שצריכים כמה שרתים, רשת פרטית ו-VPN למשרד, יש ענן פרטי מנוהל שמוקצה לעסק אחד. אם אתם שוקלים לעבור מ-VMware, ההשוואה המלאה נמצאת במאמר VMware מול Proxmox אחרי Broadcom.

שאלות נפוצות

האם התקנת Proxmox מוחקת את מה שיש על השרת?

כן. ההתקנה מוחקת את כל המידע על הדיסקים שנבחרו כיעד. גבו את כל מה שצריך לפני שמתחילים.

צריך מנוי כדי להשתמש ב-Proxmox VE?

לא. Proxmox VE היא קוד פתוח וכל התכונות זמינות בלי מנוי. המנוי נותן גישה למאגר Enterprise ותמיכה מהיצרן, והתיעוד ממליץ עליו לסביבות ייצור.

מה לבחור בשרת עם בקר RAID חומרתי?

LVM-thin על ה-RAID החומרתי, או להעביר את הבקר למצב HBA ולהשתמש ב-ZFS. ZFS מעל RAID חומרתי לא נתמך.

למה הממשק לא נפתח אחרי ההתקנה?

בדקו שאתם פונים לפורט 8006 בחיבור מוצפן, ושכתובת ה-IP שהוגדרה בהתקנה נכונה. אם השרת בחוות שרתים, בדקו גם שחומת האש של הספק לא חוסמת את הפורט.

אפשר להתקין Proxmox על VPS?

אפשר, רק אם ספק ה-VPS מאפשר וירטואליזציה מקוננת (Nested Virtualization), כלומר חושף למכונה את תמיכת הווירטואליזציה של המעבד. בלי זה מכונות KVM לא ירוצו עם האצת חומרה. לסביבת ייצור מתקינים Proxmox על שרת פיזי.

רוצים סביבת Proxmox בלי להתקין ולתחזק אותה?

נקים לכם סביבת Proxmox VE על חומרת Enterprise בישראל: התקנה, רשת, אחסון וגיבוי, כולל העברת מכונות קיימות. אנחנו מנהלים את התשתית, ואתם מקבלים גישה מלאה לניהול המכונות שלכם. הפרטים בעמוד אירוח Proxmox מנוהל בישראל.